זאת כבר הפעם השנייה בעשר השנים האחרונות שבה אני מדבר כאן, בטקס יום הזיכרון בזמן שהמשפחה יושבת שבעה. בפעם הראשונה זה היה ביום הזיכרון הראשון לאחר שנהרגת. המשפחה קמה למחרת מהשבעה, וביום הזיכרון הקראנו, ערן ואני, את מה שכתבו סבתא ועינב. והשנה-השנה, במלאות בדיוק עשר שנים לנפילתך, סבא לא הצליח להחזיק יותר מעמד. עשר שנים הוא עמד בגאון, והשנה, הלב לא הצליח להכיל את הכול.
בועז חדד
