מקובלים אומרים שחלק מסויים מנשמת הנפטר יורדת ביום היורצייט ומרחפת על קברו.

אני קבלתי 2 חלקיקים של נשמת שמואל דן.

אחת קבלתי ביום שנולד – ז' ניסן תשל"ה. השנייה בהמשך.

רוב הנמצאים היום כאן איתנו זוכרים את שמואל דן המחייך, המוכן תמיד לשחק כדור-סל ובעיקר המוכן תמיד לעזור, בעיקר לאלו שלא ביקשו עזרה.

אספר 2 שיחות שניהלתי איתו כאשר הוא כבר חייל. הראשונה כאשר סיים את קורס המ"כים, כבר בדרך לחניון אמר לנוח ולי שאלו שסיימו את הקורס בהצטיינות הוזמנו להמשיך מיידית לקורס קצינים ובנשימה אחת הוסיף "אני לא הסכמתי". שאלנו "למה?" והוא ענה " כי חברי נהרגים בלבנון ואני אשב בקורס?" .

השניה,- הוא כבר בלבנון ואז שמעתי סיפורים על פעולות ודברים שהוא עשה. אחר כך על ארבע עיניים אמרתי לו שהוא יכול להתנדב ולעזור אבל לא תמיד צריך להיות הראשון, הוא הרים את ראשו והסתכל עלי בתדהמה בעיניו הירוקות ואמר לי : "אמא, הכנסת את הרוורס : כל הזמן אמרת לי שאני חייב לעשות הכל הכי טוב שאפשר ועכשיו את משנה כיוון". שתקתי ולא עניתי...ואז בכ"ז ניסן תשס"ב הגיעה הבשורה שהפכה את אמצע היום לחושך מוחלט.

בכ"ח ניסן תשס"ב יום הלוויה נסענו נוח, אברשק'ה ואני לתל השומר לפרידה. הם נכנסו קודם, כשהם יצאו נכנסתי אני- רציתי להיות איתו לבד. מצאתי אותו עם פנים שלוות, רוגע של מישהו שעשה הכל המוטל עליו.

אז קבלתי חלקיק נוסף מנשמתו וגם מסר: "אמא, עשיתי את זה למענך. עשיתי את זאת למען אשתי. עשיתי את זאת למען המשפחה כולה" ואז אני הוספתי בקול רם :" עשית את זאת למען חבריך, עשית זאת למען עם ישראל כולו".