בעלי אהובי-ההספד שעל הקבר
 

הרב סולובייצ'יק בספרו "ימי זיכרון" , מעלה עניין חשוב בנושא שליחות האדם:
האדם נברא בתור שליח, עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות.
את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מסוימת ובמקום מוגדר ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם.
ניתן להבדיל בין שני סוגי שליחויות: השליחות המוגבלת והשליחות המתמדת. מסופר על ר' טרפון, שהיה מקיים נאמנה מצוות כיבוד הורים עד כדי כך, שבשעה שטיילה אמו בשבת ונקרעה רצועת סנדלה, כרע על ברכיו והניח את שתי ידיו תחת פרסותיה והייתה מהלכת עליהן. כשחלה, ביקשה אמו מחכמים שיתפללו עליו בזכות אותה מצוות כיבוד הורים אך חכמים קיטרגו עליו ואמרו "אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כיבוד שאמרה התורה לא הגיע". ונשאלת השאלה על שום מה אותו הקיטרוג? אלא שחכמים חשבו אולי שליחותו באה לעולם לקיום מצווה זו ונבהלו, אולי השלים שליחותו כהלכה וכעת עליו לבוא לפני שולחו ולהצהיר "עשיתי שליחותך". חזל מסבירים לנו בכך שלפעמים אין נשמים יורדים אלא בשביל קלח אחד. וכך קורה שלפעמים נוצר אדם רק כדי להשלים שליחות מיוחדת במינה.
בעלי אהובי- מהו דבר השליחות שלשמה נקראת לעולם? להנעים 27 שנים על הוריך ואחיך? אולי השנתיים שעברו עלינו יחד הם הסיבה לשליחותך ואולי הסיבה טמירה כל כך עד שהיא נשגבת מבינתי.
מהרגע שנישאנו, התחלתי באמת לחיות. הבנתי את המשמעות של להיות אדם שלם. המשמעות של שלמות רוחנית עד הקצה העליון.
חלקנו יחד חלומות, רגשות ורגעים- גם הקטנים ביותר- חיוך קטן של יעקב, "חכמה" של דינה שאוהבים אותך כל כך ובשבילם תמיד תישאר "הדוד כיף חיים".
האהבה שהענקת לי מילאה אותי כל כך עד שעכשיו הריקנות שמתחילה לכרסם בי כואבת מנשוא. הבטחת לי לא פעם שתחזור אלי ונמשיך מהנקודה שהפסקנו בה. נמשיך לאהוב ונמשיך לחיות חיים טובים ומאושרים נתחיל בהגשמת החלומות שלנו ונספר לנכדינו עוד 50 שנה על התקופה הנוראית שעברה עלינו. זה סרט אימה, ואתה זוכר דני, שאני לא אוהבת סרטים כאלה.
כשיסתיים מסע ההלוויה כל אחד יחזור לביתו ויהרהר בך עוד שעה קלה, אבל בשבילנו שמואל דני, בשבילי ובשביל אבא שלך ואמא שלך ויעל ואברשקה, ובשביל כל מי שהכיר אותך באמת, תהיה חקוק לנצח.
הטוב שחלקנו יחד ילווה אותי לעולמי עד
אני אוהבת אותך דני.