בעלי יקר שלי:

אני מחפשת מילים, לתאר את עוצמת הרגשות שאני חשה לאחר שלושים יום של ריקנות.

מחפשת והן אינן.

הרב קוק תאר מרגשותיו הוא, ומילותיו פוגעות לי בלב, בפצע השותת דקירה אחר דקירה:

כמה גדול הוא הכאב כשהנשמה כואבת

מתרוממת היא אל על והיא חשה כי כנפיה נשברו

צועקת היא בקרבה פנימה מעוצמת מכאוביה

אוי מי יושיע לה

מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה

הכאב הפנימי הזה, המלווה אותי זה שלושים יום, 720 שעות 43200 דקות-שניה שניה הוא גם הכח המניע אותי. הוא שנותן לי את היכולת לקום בבוקר ולדעת שיש לי תפקיד חשוב כרגע לבצע. וכמו שלימדת אותי שתמיד חייבים לעשות- ולעשות טוב!!! אני משתדלת בכל יכולתי ובכל כוחי הנובע מן הפצע, לעשות ולעשות טוב!.ההקרבה הגדולה שנתת- הוויתור הגדול על חיים שלמים ומאושרים, למען כלל עם ישראל יכול לנבוע רק מאדם עם נפש מיוחדת כמו שלך. נפש של גדלות וש ל מסירות.למדתי הרבה עליך במהלך החודש האחרון. כל הדברים שניסית להסתיר- מעשי החסד, הגבורה, הרצון הטוב- כל מה שעשית בהחבא ובלי פרסום- גלויים לפני כעת. אני מבטיחה לך דני, להשתדל ולעשות הכל כדי להפוך לאדם טוב יותר, כדי להיות ראויה להיקרא אישתך.

"והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא"

הקב"ה, רופא חולים לעמו ישראל, הוא היחיד שיוכל לרפא את הכאב שותת הדם שנימצא בלב הדואב של כולנו. אבל האמונה החזקה שלנו, שבעבור מסירות הנפש וקידוש ה' אתה נמצא במקום נעלה בין הצדיקים הגדולים, נותנת לנו נחמה בשעות הקשות.ובעז"ה נזכה לגאולה שלמה ואז:

"יהי אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית, כמו שהיתה קודם מיעוטה".