עומדים אנו פה על יד קברך י"ב חודשים בדיוק מהיום בו נטמן גופך ברגבי אדמת ארץ ישראל.

במדרש תנחומא על פרשת פקודי מובא, כי כל הנשמות כולן מהאדם הראשון ועד אלו שיהיו עד סוף כל הדורות, כולן נבראו בששת ימי בראשית, כולן בגן עדן וכולן היו גם בשעת מתן תורה. וזהו שאמר הכתוב: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום".
בגשר החיים מופיע הפירוש: שני קיצים לו לאדם, קץ פרטי וקץ כללי. הקץ הפרטי הוא קץ חייו של האדם על פני האדמה, ואילו הקץ הכללי הוא הקץ של תחיית המתים העתידה לבוא, שעליה נאמר: "לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". הקץ הפרטי שונה מאדם לאדם , והקץ הכללי זהו הימין והוא יחול עם כל אלה שיזכו לתחיית המתים.

קראנו השבת בפרשת השבוע פרשת שמיני בה הקב"ה אוסף אליו את נדב ואביהו .
כשראה משה את נדב ואביהו מוטלים ללא רוח חיים פנה אל אהרון ואמר: "בקרובי אקדש". אומר הרמב"ן: "אמר לו משה לאהרון יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של הקב"ה והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני כי הם קדושים ממני וממך". כלומר, צדיקים הם יותר מאתנו , שבהם קיים הקב"ה את דברו זה ועל ידם התקדש שמו בעולם כולו. ואילו על אהרון, לאחר ששמע את דברי הניחומים של משה, נאמר: " וידום אהרון".

אתה וכל חבריך שנקראתם לעמוד על הגנת עם ישראל, וחרפתם את נפשכם על קידוש ה', העם והארץ, וכאז כן היום, מתקיים כאן לעיננו הפסוק "בקרובי אקדש".

שמואל דן, חלפה לה שנה תמימה וההרגשה היא כאילו קרה הדבר רק אתמול.
זוכר אני את התחושה שלוותה אותך באותו יום לאחר שיחתך עם דרור בר הי"ד, שעידכן אותך להיות מוכן בכל רגע לקראת יציאה לקרב.
רואה אני אותך יוצא מפתח הבית ביום שישי טרם נכנסה השבת, ואפילו הפרידה לא היתה אלא במבט חטוף ובהנפת יד.
תחושות אלו מלוות אותנו בכל יום , ותחושתי היום קשה היא בדיוק כפי שהיתה ביום בו הודיעו על נפילתך בקרב.
תשאר בליבינו תמיד