יום הזכרון לשואה ולגבורה – סיפריה בבית הכנסת

חוה מייזליש

 

היום יום הזכרון לשואה ולגבורה. לכל אחד מאיתנו קשר עמוק עם ההתרחשויות הנוראות בתקופה ההיא. אלו שהיו שם, אלו שאיבדו קרובים יקרים והמיעוט שהמידע הוא רק על ידי קריאה ושמיעת סיפורים.

מה שכן- אותותיו העמוקים נחרטו בליבו של כל אחד.

שואה זו, היתה שואה כללית לכולנו. מכות רבות עברנו וחשוב להמשיך ולספר בכדי למנוע שיכחה מהדור הצעיר.

בשנה שעברה, בנוסף לכל הרגשות, פגעה בנו שואה נוספת, פרטית. שואה שנוגעת עמוק עמוק במשפחת מייזליש, בחברי המושב ובכל ארגון ששמואל דן היה קשור אליו. לשואה הכללית נוספה לנו שואה פרטית שתלווה אותנו במשך כל ימי חיינו.

תקוותינו היא, שכמו שמתוצאות השואה ההיא, הכללית נבנתה מדינתינו גם השואה הפרטית שלנו, אולי תקדם את ביאת הגואל בדורינו.

 

בשם המשפחה כולה, אנו מודים למשפחת גלקופ על תרומת הספריה שמפארת את בית הכנסת של המושב..

לאיציק שטרן, שלמה גולדברג איציק הרשקוביץ ליחידת המתמידים ומועצת עמק לוד על תרומת הספרים לעילוי נשמת שמואל דן.

תודה לכולכם על בואכם ועל ההשתתפות בטקס.

 

ערב יום השואה- בית ספר דביר

עינב מייזליש

הערב, ערב יום השואה, מוקדש לזכרו של דני, בעלי.

דני מסר נפשו על קידוש ה' ביום הקדוש הזה, בו אנו מתייחדים עם זכרם של שישה מיליון יהודים שנטבחו בשואה.

בערב שלפני היציאה לאותו קרב אחרון בסמטאות מחנה הפליטים של ג'נין, קיימה הפלוגה המסייעת של גדוד נחשון, הפלוגה של דני טכס יום השואה. הם הדליקו נרות. ודיברו. הדליקו נרות והתייחדו בדרך בה יכלו להתייחד, בבית פלסטיני אותו כבשו שעות ספורות קודם לכן.

הם ישבו שם, וסיפרו וניסו להבין. הם ניסו להבין מה הם עושים פה. מה המטרה שלהם, פתאום באמצע החיים לעזוב הכל ולהכנס ללחימה הקשה.

ובסיום הטכס. הם הבינו. הם הבינו מה המטרה, מה הם עושים פה ולמה.

הם קלטו שהם הרועה לצאן שלא ילך עוד לטבח. שהם הכח המניע את הגאולה של עם ישראל.

באותו ערב דני סיפר. דני סיפר על יואל. יואל, הוא אח של אבא שלו שהיה בן שתים עשרה, וברח יחד עם המשפחה שלו, ליער. יואל הוא אותו אח של אבא שלו שהוא לא מכיר. כי יואל נרצח שם על האדמה הארורה ההיא. ילד בן שתים עשרה, שלא יכול להגן על עצמו, ואין מי שיגן עליו, וכל מה שנותר להם היה לברוח ולהשאיר אותו שם.

דני סיפר על הסבא והסבתא שלו, שהתמודדו עם המוות של בנם הגדול אבל ידעו לאגור את הכח הדרוש ולהמשיך את קיומה של משפחת מייזליש על אדמתה הקדושה של ארץ ישראל. להקים בית, שדה ומשק חקלאי ולעבוד את האדמה הזאת בעשר אצבעותיהם. הוא סיפר על אבא שלו, שלחם במלחמות ישראל, שבנה בית, אבל לא שכח לרגע את הזוועות שהשאיר מאחוריו.

ודני הבין- הבין את גודל האחריות, את עוצמת המטרה שיש לפניו- להיות הכח המגן- חוד החנית של מדינת ישראל כלפי הרוצים לטבוח באזרחיה.

היום אנחנו צריכים בערב התייחדות זה, עם קדושי ישראל, לזכור ולא לשכוח כי הזכרון הוא העוצמה והוא שיתן לנו את הכח להמשיך ולהלחם על זכותינו לחיות פה בארץ הזאת.

הזכרון הוא שיורה לנו את הדרך הנכונה. הזכרון יהיה עבורינו עמוד האש ההולך לפני המחנה ומורה לנו לזכור את הזוועות ולהישבע שאנחנו לא כמותם. אנחנו ידענו ונדע תמיד להיות עם קדוש. עם המקדש את החיים עם טהור.

 

אני רוצה להודות לבית הספר,  על שנתן את האפשרות להקדיש את הערב לזכרו של דני.

לתלמידי בית הספר על הנכונות וההשתתפות.

ולאמא שלי, שבשנה האחרונה הקדישה את כל כולה לעילוי נשמתו של דני. שהקדישה את כל מירצה לקדש את זכרו של בעלי.