חוה יקרה ואהובה.

 

צר לי וכואב לי שלא ליוויתי אותך בדרכך האחרונה לכאן, למקום מנוחת העולמים שלך אז היום באתי לכאן כדי להיפרד ממך וכדי לראות במו עיני שאכן האמת הכואבת כך טופחת בפני.

אבל חווה, אינני באמת נפרדת ממך, את מלווה ותלווי אותי הלאה, הקשר שנוצר ביננו חזק ורגיש עד מאד.

כל כך הרבה שנים של רקמה ביחד יצרו גם את רקמת החיים שלנו, של משפחתך נח, הילדים והנכדים. הרבה רגעים יפים ושמחים והרבה רגעים של כאב, צער ואבל אך מכל זאת ידעת לקום אחרי השבעה על בנך שמואל דן ז"ל ולומר בפני כל החוג " אני בחרתי בחיים"!!!

אני יודעת כי נשכת את השפתיים, המשכת ואף סחפת את נוח והילדים אחרייך. בשבילי היית ועודך עמוד האור ההולך לפני המחנה.

כל כך הרבה יש לומר בשבחך כאשה, אם, אחות, סבתא וחמות נהדרת. היית אשת ארגון נהדרת ויצירתית כל כך. עולם הרקמה מילא הרבה משעותייך במשך היום ועזר לך להתגבר על כל דבר קטן כגדול וכמה אהבת את השעות האלה. תמיד דאגת כי בכל בית של אחד מילדייך תהיה עבודת רקמה שלך ואני רוצה לספר לך כי גמרתי וסיימתי את עבודתך האחרונה,- מפית לחלות שבת בשביל ערן וסיון והיא אכן נמסרה להם. עבודה נוספת שהתחלת כדי לתלות בחדרה של נועם הקטנה ולא סיימת אני אסיים אותה, אמסגר כך שגם לנועם הקטנה שכה אהבת תהיה מזכרת ממך. זכות גדולה היתה לי להכירך כ- 20 שנים.

הרבה קרה בהן...אזכור ואנצור את החברות שלנו לעולמים.

אתגעגע אלייך מאד, אני כבר מתגעגעת.

נוחי על משכבך בשלום חברה יקרה ויהי זכרך ברוך.