יום הזכרון תשס"ח - חמ"ד

שמואל דן,

 

השנה אתה בן 33 שנים אבל הזמן לא יתן בך את אותותיו ולנצח תישאר צעיר בן 27, גבוה, חסון, עם חיוך רחב המתנוסס תדיר על שפתיך.

שש שנים חלפו מאז אותו יום בו הגיעה אותה משלחת של "מלאכים רעים" שבישרה על תחילתם של הימים האחרים... שש שנים שהיו מלאות בהמון דברים חדשים אבל היו ריקות ממך...

נוכחות של אנשים בחיינו ממלאת חלל, חלל שבדרך כלל מתרוקן לאיטו בעזיבתם.

אך אתה שמואל דן נוכחותך קיימת גם עכשיו כשעזבת ואינך. אתה נמצא איתי באשר אני ולא מוגבל במקום, בזמן ובשעה ויחד עם זאת אתה כל כך אינך...

 

יום הזכרון...עד לפני שש שנים הייתי צריך אותו, יום אחד בשנה שבו הייתי צריך לזכור, הייתי צריך את השיתוף, את הנשימה של העצב הכי עמוק שיש, את האוויר החנוק ואת הבטן המכווצת, את הלחץ על הלב כדי להוקיר את הקיים,-את שיש לי היום, לזכור מה רב היה הכאב והמחיר להשגתו...

היום אני לא זקוק ליום הזכרון, אני יודע שאני זוכר ומתגעגע על בסיס קבוע...והגעגועים לא יפסיקו מחר בשמונה כשהזיקוקים יתחילו...שמואל דן , יום העצמאות היה תמיד עבורך יום של חג מיוחד. אהבת להסתובב במושב בערב חג ולראות את הדגלים מתנופפים על הבתים, המכוניות וברחובות, לעיתים היה נידמה לי שכל השנה כולה חיכית רק לערב זה שהיה לרגע שיא, לראות את הדגלים מונפים בגאון וליבך היה כאילו פורץ החוצה בקריאות שמחה והחיוך והגאווה על פניך היו מתרחבים הרבה יותר.

לפני דקות ספורות הורדתי כאן את הדגל לחצי התורן אבל הייתי לרגע במקום אחר לפני שש שנים ...אני זוכר כשהגיעו לבשר לנו על נפילתך, זה היה בצהרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הדגל בבית של סבא כבר התנוסס גבוה על גג הבית, חגיגי כל כך, הדבר הראשון שסבא עשה היה ללכת ולהוריד אותו מהגג ...

בדיוק היום לפני 6 שנים, יום הזכרון לחללי צה``ל, קמנו מהשבעה. אני זוכר כשחזרנו מבית העלמין שבאחיעזר, הרחוב הראשי היה עטור בדגלים, הבתים היו עטופים בהילה של כחול ולבן,- הכל היה כל כך חגיגי כמו שאהבת... ואנחנו חזרנו הביתה מבית העלמין אספנו את עצמנו ויחד ובכוחות משותפים ובמאמץ גדול תלינו את הדגל גבוה גבוה על גג הבית שיהיה הכי קרוב שאפשר אליך...

וחשבתי לעצמי אם אתה רואה כמה התאמצנו לכבודך...

שש שנים עברו מאז...

ולי נוסף עוד סוג של דגל בראש. דגל קטן בראש קיסם עץ, עטור בסרט שחור שמשרד הביטחון שם לנו על הקבר שלך מדי שנה לפני יום הזכרון, כך כבר שש שנים...כבר שש שנים שהשילוב הזה שבין הזיקוקים לנר הנשמה שדולק אצלי בבית לזכרך הוא בלתי אפשרי וגם מחר בשמונה אחפש את המתג של העצב כדי לכבות אותו עת הזיקוקים הראשונים יאירו את השמים...